פסק-דין בתיק ת"ק 43827-05-11

זוהי תביעה בגין נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 31.8.2010 בכביש באר שבע-חצרים, בין הרכב התובע לבין רכב הנתבע 1. ברכב התובע נהגה אשתו של התובע, אשר התייצבה לדיון והעידה אודות האירועים הרלוונטיים, ואילו הנתבע 1 נהג ברכבו שלו. הנתבעת 2 מבטחת את הנתבע 1 ועפ"י בקשתה במהלך הדיון שהתקיים בפניי ביום 12.1.2012, צורפה כצד להליך ומבלי שהתאפשר לה להגיש כתב טענות מטעמה, וזאת לאור השלב בו ביקשה להצטרף להליך.

במהלך הדיון הובהר כי ישנה מחלוקת בדבר גובה הנזק שנגרם לרכבו של התובע. הנתבעים הכחישו את הפער בין חוות הדעת השמאית שהוצגה לבין חשבוניות התיקון של רכב התובע. עוד הכחישו הנתבעים את ההוצאות הנלוות שתבע התובע. המחלוקת המרכזית בין הצדדים נגעה לשאלת האחריות לקרות תאונת הדרכים.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ועיינתי בכתבי הטענות והמסמכים שהוצגו לי, הגעתי לכלל מסקנה כי האחריות לקרות התאונה רובצת על כתפי שני הצדדים באופן שווה, והכל לאור האמור להלן.

אופן התרחשות התאונה

1.         התובע טוען כי שעה שנהגה אשתו ברכב שבבעלותו בזמנים הרלוונטיים בכביש באר שבע-חצרים, ביקשה לעקוף אוטובוס שנסע לפניה, לאחר שוידאה כי הכביש פנוי לעקיפה ואין שום רכב במסלול הנגדי לנסיעתה. הנתבע 1 יצא ממסלול הנסיעה, לפניית פרסה, ללא התראה וללא איתות, באופן שהביא להתנגשות בין הרכבים. גב' אוקנין, אשתו של התובע, העידה כי נסעה עפ"י החוק ובמהירות המותרת אחרי אוטובוס שנסע לפניה, טענה כי הבחינה ברכב שעומד בצד ובדיעבד במהלך הדיון היא מקשרת את אותו רכב לתאונה והיא סבורה כי מדובר ברכבו של הנתבע 1, אשר עמד בימין הדרך וביקש לפנות שמאלה לדרך עפר, תוך חצייה של מסלול נסיעתה ומסלול הנסיעה הנגדי, ומאחר והיא ניסתה לעקוף את האוטובוס וכבר יצאה לביצוע אותה עקיפה, נאלצה "לשבור את ההגה" שמאלה, הנתבע 1 נסע במקביל אליה מס' מטרים והתנגש בה בדרך העפר באופן שצד ימין קדמי של רכב התובע וצד שמאל קדמי של הנתבע 1 התנגשו. העדה הציגה במהלך הדיון בעזרת דגמי מכוניות כיצד התרחשה התאונה, ומאותה הצגה של הדברים עולה כי לאחר ההתנגשות נסעו שני הרכבים במקביל עד שנעצרו. בחקירה הנגדית הובהר כי העדה איננה יכולה לומר בוודאות כי רכב הנתבע 1 עמד בשולי הדרך, והעדה הבהירה ביושר כי מדובר בסברה שלה לאור דרך התרחשות התאונה. עוד העידה כי האוטובוס לא בלם ולא הוריד מהירות בטרם יצאה לעקיפה, העדה הבהירה כי המהירות המותרת באותו כביש הוא 70 קמ"ש, בעוד האוטובוס אותו ניסתה לעקוף נסע במהירות של 50 קמ"ש, ולכן ביקשה לעקוף אותו שעה שהתאפשר לה לעשות כן על פי תנאי הדרך.

2.         הנתבע 1 לעומת זאת טוען כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחה של גב' אוקנין. הנתבע 1 טען כי נסע כשמאחוריו נוסע אוטובוס בכביש באר שבע-חצרים, אשר הגביל את שדה הראיה שלו. כאשר ביקש לפנות שמאלה, החל רכב התובע בעקיפה מסוכנת ובכך פגע ברכבו כשהוא מסיים את הפנייה שמאלה. בעדותו בבית המשפט הבהיר הנתבע 1 כי הוא האט על מנת לפנות שמאלה, האוטובוס שנסע מאחוריו האט אף הוא והוא החל בפנייה, לאחר שוידא כי נתיב הנסיעה פנוי וכי אין רכבים בדרך. הנתבע 1 מעיד בחקירתו הראשית כי: "הסתכלתי במראה וראיתי שהכביש פנוי ולא ראיתי שאף אחד מאחורי האוטובוס, כנראה הרכב שלה היה בשטח המת, האוטובוס אפשר לי לבצע פנייה, התחלתי לפנות ופתאום קיבלתי בום" [ראה עמ' 5 לפרוטוקול שורות 19-21]. הנתבע 1 הסביר כי שעה שאירעה ההתנגשות לא יכול היה לראות את רכב התובע במראה, שכן היה בניצב למסלול הנסיעה. הנתבע 1 תיאר את התרחשות התאונה בעזרת דגמי מכוניות, הסביר כי התאונה אירעה בנתיב הנגדי לנסיעה, כאשר רכבו בניצב לנתיב הנסיעה והציג תמונות ביחס לנזק שנגרם לרכבו (נ/1-נ/3). כשבית המשפט העיר לנתבע 1 כי הנזק נראה כמו התנגשות ושפשוף, עמד הנתבע 1 כי הייתה התנגשות בין הרכבים אשר איננה מתאימה לשפשוף. בחקירתו הנגדית הודה הנתבע 1 כי נזק ברכב התובע בכנף ימין ולא בפגוש מלפנים איננו מסתדר עם גרסתו.

            מטעם הנתבעים העיד גם מר יבגני שוגוי אשר ישב ברכב הנתבע 1 בעת התרחשות התאונה במושב האחורי. מעדותו של עד זה עולה, כי הנתבע 1 והוא נסעו יחדיו לביקור בבית העלמין הסמוך למקום התרחשות התאונה.  העד והנתבע 1 אינם מכירים את המקום או את העיר באר שבע וכעולה מעדותו של העד, בשלב מסויים בנסיעה, הבינו הנתבע 1 והעד כי הם נוסעים בכיוון הלא נכון, והעד אמר לנתבע 1 לפנות שמאלה ולעמוד בצד הדרך על מנת לבחון את המפה ואת מיקומם ביחס ליעד נסיעתם - חזרה למרכז הארץ.

3.         גרסתה של עדת התביעה, גב' אוקנין, ביחס לאופן התרחשות התאונה סבירה והגיונית יותר, לאור הנזקים שנגרמו לרכבים ועדותה אף הותירה עליי רושם מהימן ואמין.

            ראשית, די בהודאת בעל דין של הנתבע 1 כי לפי גרסתו אודות התרחשות התאונה לא ייתכן כי רכב התובע ניזוק בכנף ימין ולא בפגוש. מדו"ח השמאי וחשבונית תיקון הרכב שצורפו לכתב התביעה, עולה כי הנזקים ברכב התובע הם לפנס ראשי ימני, כנף קדמית ימנית, תומך מגן קדמית צדדית, רפידה בית גלגל ימני קדמי ונזקים נלווים אשר מתאימים לנזק ימני קדמי. בדו"ח השמאי מצוין אף כי הנזק הינו בחזית צד ימין. נזק זה ברכב התובע מתיישב טוב יותר עם גרסת עדת התביעה, גב' אוקנין, לפיה התנגשה ברכב הנתבע 1 לאחר שהחלה בפנייה חדה שמאלה משראתה אותו נכנס לנתיב נסיעתה בעודה עוקפת את האוטובוס. הנזקים שנראים בתמונות נ/1-נ/3 ברכב הנתבע 1 מתיישבים גם עם גרסתה של עדת התביעה, ולפיה הרכבים נסעו במקביל לאחר ההתנגשות ולמרחק מסוים עד שנעצרו, שכן פרט לנזק של התנגשות, ניתן לראות כי ישנו נזק של שפשוף בדלת השמאלית קדמית של רכב הנתבע 1.

            זאת ועוד, העובדה כי הנזק ברכבו של הנתבע 1 הינו לדלת השמאלית הקדמית ולדלת זו בלבד - כך עפ"י תמונות נ/1-נ/3, מתיישבת עם טענת עדת התביעה כי לקראת סיום העקיפה אליה יצאה, פגשה ברכב הנתבע 1. במצב דברים אשר מתיישב עם גרסת הנתבע 1, ואם היה הנתבע יוצא לאותה פנייה שמאלה כאשר מסלול הנסיעה הנגדי פנוי, היינו כאשר עדת התביעה טרם יצאה לביצוע אותה עקיפה, הנזקים לרכבו של הנתבע היו גם בחלק האחורי של רכבו, שכן אז היה הנתבע 1 מתקדם יותר בנסיעתו במסלול הנגדי באופן שההתנגשות הייתה במרכז רכבו ואחורה ולא בקדמת רכבו. העובדה שהנזקים נמצאים בקדמת רכבו, מצביעים על כי יצא לאותה פנייה שמאלה לקראת סיום ביצוע העקיפה ע"י רכב התובע.

            יש לציין גם את העובדה כי המדובר בניסיון עקיפה של אוטובוס, שהינו רכב יחסית ארוך. הזמן הנדרש לעקיפת רכב כזה הוא ארוך מהזמן הנדרש לעקיפה ממוצעת או רגילה, ובנסיבות אלה סביר יותר כי רכב התובע שהה במסלול הנגדי בעודו מנסה לעקוף את האוטובוס זמן רב יותר מזה שהיה נדרש לנהגת, גב' אוקנין, כדי לעקוף רכב ממוצע אחר. גם עובדה זו מעמידה בחוסר סבירות את גרסתו של הנתבע 1. לא סביר כי הנתבע 1 יצא לבצע את הפנייה שמאלה, כאשר המסלול הנגדי פנוי מכל רכב, ומבלי שהוא רואה את רכבו של התובע וכי גב' אוקנין יצאה לביצוע עקיפה רק לאחר שהנתבע 1 החל בפנייה שמאלה והספיקה להתנגש בו כאשר עליה לעקוף אוטובוס. בנקודה זו אבהיר כי אני מקבלת את עדותה של גב' אוקנין כי נסעה בהתאם למהירות המותרת בכל רגע נתון, שכן עדותה הותירה רושם אמין ומהימן עליי.

עד כאן אופן התרחשות התאונה.

האחריות

4.         עדת התביעה, הגב' אוקנין העידה כי עקפה את האוטובוס הרלוונטי לפני פנייה שמאלה בכביש. מכאן יש להסיק כי מדובר בפניה לגיטימית ומותרת. עקיפה לפני צומת הינה אסורה. יחד עם זאת, לאור האמור לעיל, ולאור מסקנתי כי הנתבע 1 יצא לפנייה כאשר הכביש איננו פנוי - שכן עדת התביעה נסעה בו, מצאתי שיש לו רשלנות תורמת לקרות התאונה בשיעור של 50%.

הנזק

5.         אין מחלוקת אמיתית על הנזקים שנגרמו לרכב התובע. עפ"י דוח שמאי שהוצג, הנזק לרכב התובע עומד על 7,125.23 ש"ח. עפ"י חשבונית שהוצגה, עלות התיקונים בפועל עמדה על 9,686 ש"ח. עיון מדוקדק בשני המסמכים הנ"ל מגלה כי על פניו נראה כי ברכב בוצעו תיקונים אשר אין להם התייחסות בחוות הדעת השמאית. כתב התביעה איננו מסביר את הפערים בין שני המסמכים. בנסיבות אלה אני קובעת כי הנזק לרכב הוא הנזק שבחוות הדעת השמאית, היינו נזק של 7,125.23 ש"ח נכון ליום התאונה. לאור הרשלנות התורמת שקבעתי אשר רובצת לפתחו של הנתבע 1 יש לחייבו במחצית נזקו של התובע. יש להעמיד ראש נזק זה על סך של 3,562.60 ש"ח.

6.         התובע לא ביקש פיצוי בגין נזקים נוספים והעמיד את כתב התביעה על סכום חשבונית התיקון. בנסיבות אלה אין לפסוק לו פיצוי נוסף. בנסיבות העניין, ולאור חלוקת האחריות שקבעתי דלעיל, אינני פוסקת הוצאות ההליך כנגד מי מן הצדדים.

לאור כלל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע, ביחד ולחוד, את הסכום של 3,562.60 ש"ח אשר יישאו בריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 7.9.2010  - הוא יום הנפקת חשבונית המס ולפיה בוצע התיקון ברכב התובע, ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: